כאשר מדברים הרבה פעמים בקבלה על המושג הרצון להשפיע והמעבר מרצון לקבל לרצון להשפיע כדי להשיג את הדבקות וההידמות לבורא, יש בי איזה צרימה והתנגדות והבנתי שזה בגלל בחירת המושגים ואני חושב שזה יוצר צרימה לא רק אצלי. כי כאשר מדברים על כך שאדם בדרך כלל חי בתודעה של רצון עצמי ומשווים זאת לראשי תיבות רע.. וזה מתקשר למושג רע אסוציאטיבית יש כאן בעיתיות. כלומר, נוצר מצב שכדי שיהיו אנשים שישפיעו חייבים להיות אנשים שיקבלו ואלה שיקבלו הם ברצון עצמי =
אני מדבר הרבה בגלל שאני כל כך חש את הדממה. אני מודע בכל עת לשקט המרחש מאחורי הדברים כולם. איני ערוך לצאת עם השקט הזה לעולם ולשתוק מול כולם נוכח פני ה'. דומה שאני מעין פילטר של הבריאה, דרכי היא מבציעה לתוך עצמה וככל שאני מתנגד לכך כך פחות טוב לי. אני חש שכוח גדול ממני רוצה בחיים שלי ורוצה שאני ארצה עוד יותר ליהנות מהנסיעה. מדוע אין פשוט דרך, למה פריצת דרך מה יש לפרוץ?. גם משיח מגיע מפרץ, מה
מה יש לנו שאנו לא פונים אחד לשני לא מתנחמים אחד בשני לא פתוחים באופן טבעי אחד לשני? מדוע זה קורה? זה נראה לי בגלל שהביטוי הייחודי שלנו שמפיח חיים רעננים בלב מאיר את הפנים והעיניים ושמח להתגלות ולהראות מדוכא, במידה מסוימת בעולם בו אנו חיים. אנשים זרים זה לזה, הורגלנו לתחרות הורגלנו לאימה ולכן פחד נזרע סביבנו וסוגר אותנו זה לזה וסוגר את עצמנו מהביטוי העצמי הזקוף קומה ששמח ביחודיותו. זו כמו הפנוזת המונים בה כולם נתבקשו ברגע שיפקחו את העיניים
אני רוצה לשתף אתכם במחשבות אודות טבענו המיוחד האנושי, יתרונות וחסרונות. ולשאול שאלה האם אנו ממצאים את היתרון שלנו האמתי והמיוחד כבני אדם. אז בתור התחלה נניח את ההנחה שזה שיש לנו יתרון אחד המעניק לנו משמעות על מול כל מחשב על אחר בעולם, לא אומר שאנו משתמשים בו נכון. היתרון אם לא ניחשתם נכון עד עכשיו הוא שאנחנו יכולים להרגיש. נסו לחשוב אם הייתם צריכים ליצור בהנדסה לאחור מערכת המסוגלת להרגיש..
מה כותבים בפוסט שיתן לקוראים ערך, וחוויה משמעותית?. כשאני חושב על איך הראש שלי עובד, אני מוצא שכאשר הוא דווקא מפסיק לעבוד באופן המקובל הלינארי מוביל מנקודה A לנקודה B עובר ממחשבה אחת לשניה, דווקא שם מתגלה המרחב והפוטנציאל העצום שטמון ביכולת של המוח והנשמה להוביל את האדם לכיוון של משמעות מימוש עצמי, וחברים זה לא נקודה B זה משהו רחב הרבה יותר ובאותו זמן גם ספציפי בכל רגע, זה משהו שמתרחש בהווה. ראיתי הרצאה של TED לא מזמן של ילד
מה זה בכלל אומר לצאת מכל התבניות מחשבה המעכבות והמגבילות שלנו?. הרבה משתמשים במושג הזה של לצאת להשתחרר מתבניות מחשבה ישנות שאינן מתאימות יותר למטרות החדשות של מי שאני עכשיו. אבל מה זה אומר?. איך נדע שיצאנו מהם?. עד כמה אנחנו בכלל יכולים לצאת ולקלף את האני הישן שלנו כמו עוף החול ולהוולד מחדש. כל כמה זמן צריכים לעשות זאת?. האם יש את הנוסחה האחת או הקוד שעוד מעט מישהו ישווק לנו על כיצד לעשות זאת?. בכל זה ועוד אני
כל עסק שרוצה להתנהל בהרמוניה כדאי שתהיה לו תשובה לארבעת השאלות הבאות ובזה הוא אף יכול להסתפק ויראה הצלחה וברכה בעבודה ובסוף היום הוא גם יוכל לחייך ולהרגיש עוד יותר טוב בעקבות כל מה שחווה במהלך אותו יום בעסק שלו, שיחות מפגשים ושירות שנתן ללקוחות. אז מה ארבעת השאלות אתם בוודאי שואלים, ניגש ישר לעניין:
רבים מאתנו מוכנים לשמוע שכל אחד רואה את העולם דרך נקודת ראות ייחודית ואישית, אפשר אפילו להתפלסף שאין אף וודאות שהאדום שאני רואה הוא האדום שאתה רואה. כל זה טוב ונחמד אך, מה קורה כאשר השני ממש חושב אחרת ושונה ממך, דעה סותרת לגמרי ,האם גם אז אנו מוכנים לשמוע שלכל אדם זוית יחודית בה הוא רואה את הדברים וזה לא אמור להשפיע עלינו להרגיז אותנו או לעורר בנו תגובה אחרת לא שלווה ואני מנחש שלא רק אני נתקלתי במצבים כאלו
מה זה חוק המשיכה?. האם זה עובד?. נשאל זאת אחרת האם יש משהו שעובד בכלל או שכל מה שקורה קורה סתם ככה בלי שום חוק מאחוריו. מה אתם אומרים?. יש כאן כמה הנחות יסוד שיעזרו להבנה של חוק המשיכה בפועל. הראשונה היא שאתם כולכם פועלים ברמה של תדר בכל זמן ורגע נתון גם אם אינכם מודעים לכך ברוב הזמן. השניה היא שישנה התאמה מלאה בחיים שלכם תמיד עם הבקשה ברמת התדר שאתם מרשים לעצמם להיות. עכשיו, זה לא אומר שאין
דמיינו תמונה שבא כל מה שקורה מסביב כל האנשים כל המכוניות והתנועה שנמצאת בדרך ממקום אחד למקום השני כל התזוזה הזו נעצרת, קופאת במקום כמו באגדות נרניה ורק אתם יכולים לזוז ולראות את הפאוזה המוחלטת הזו מה היה קורה לכם באותו רגע?. האם הייתם ממשיכים לרוץ לדבר הבא?, האם הייתם עוצרים גם לרגע ומסתכלים מסביב?. מה נמצא סביבכם? מה נמצא בכם? איזה גדולה חבויה במי שאתם בכל רגע, האם הייתם מבחינים בזה?. אני שואל זאת בעקבות חוויה משונה שהייתה לי בזמן