אני מדבר הרבה בגלל שאני כל כך חש את הדממה. אני מודע בכל עת לשקט המרחש מאחורי הדברים כולם. איני ערוך לצאת עם השקט הזה לעולם ולשתוק מול כולם נוכח פני ה'. דומה שאני מעין פילטר של הבריאה, דרכי היא מבציעה לתוך עצמה וככל שאני מתנגד לכך כך פחות טוב לי.
אני חש שכוח גדול ממני רוצה בחיים שלי ורוצה שאני ארצה עוד יותר ליהנות מהנסיעה. מדוע אין פשוט דרך, למה פריצת דרך מה יש לפרוץ?. גם משיח מגיע מפרץ, מה כל כך קשה שצריך לפרוץ כדי לומר הייתה לי פריצת דרך. הטעות במחשבה שהיא משאירה אותנו מאחור מחכים לדבר מה בעתיד.
שום דבר לא ישתנה בתנאים, הדבר היחידי שיכול להשתנות הוא להסכים להישטף על ידי האור לתועלת הגבוהה ביותר של כולם. ופדויי ה' ישובון ובאו לציון ברינה ושמחת עולם על ראשם.. כל כוח שנחסם מלבוא לציון ,שזה לציין את הופעתו ונחיצותו, נחשב שבויי לכן בפרוץ המחסום המנטלי והרגשי יבוא לציון ברינה ושמחת עולם, על ראשם כל העולם ישמח בזה.
אנו עטופים באור ומסרבים בעיקשות לבוא אל השמחה לבוא אל הרינה. האגו מתקשה לוותר על התהילה של כוחו ועוצם ידו, ולכן הרבה חלקים בחיינו הינם בלתי פתורים. כל שעלינו לעשות הוא לשחרר ולבקש מהבורא לפעול דרכנו לטובתנו הגבוהה, לבד לא הצלחנו בדבר הספציפי הזה או אחר. לא מצליח ליצור זוגיות, תודה מול הכוח האין סופי אני לא מצליח ליצור זוגיות בוא דרכי ותראה לי איך ליצור זוגיות תראה לי איך להצליח בזה. לתת לבורא ייפוי כוח על חיינו, מותר לו לחתום על חוזים גישה לחשבון בנק למצבנו הרגשי להתנהגויות שלנו, כי ממנו הכול גם ככה, רק מוטב לוותר על השליטה כאילו זה הכול אנחנו ובשליטתנו.
ישנו פער בין החלק יודע כול בנשמה שמרגיש שכלל המשחק היחיד הוא אהבה חיבור לב אל לב, ריפוי התודעה האחת הלב האחד לבין הפרטים בחיים היום יומיים. אך כדי למזג זאת אפשר פשוט להזמין את הבורא להיות זה שפועל דרכינו בכול מצב ולא משנה מה המצב בכל נשימה בכול מילה קיים.
המצב המגוחך של החיים הוא שהם חולפים ואנו מנסים ללא הרף להיות מי שאנחנו כפי שאנו חווים בפוטנציאל. אז איפה רגע הגאולה?. מתי מבליח האור ושותף הכול, את כל הצער כל האשמה כל הפגיעה העצמית כל ההרס העצמי כל פחיתות הערך הבלבול חוסר האונים ואי שביעות הרצון?.
סיפור זן נחמד אומר שאיש אחד בא לחכם זן וסיפר לו שהוא סובל מכך וכך וכבר כמה שנים שהוא מתקשה עם כך וכך, כאשר סיים האיש לשטוח את בעיותיו הסתכל בעיניו החכם ואמר לו הבעיות שספרת והמצבים שתיארת שאתה סובל מהם.. ועצר בקולו, בינתיים חיכה וציפה האיש לשמוע דברי נחמה או מתי יחלפו, בעודו מהרהר מה יגיד לו החכם, המשיך החכם ואמר יישארו אתך לכול החיים. אז מה הפואנטה?, החכם ניסה לומר לו ברגע שתיכנע ותתמסר למה שנמצא מולך ותפסיק למצוא קשר בין הנסיבות לתחושות שלך אלא במקום זאת תזמין את האנרגיה של הבריאה לפעול דרכך אתה תביא לסיטואציה את האנרגיה הנכונה ועננים יתפזרו מעצמם, זו העוצמה שאנו מחפשים. הקטע הוא שהעוצמה הזו לעולם לא תגיע מבחוץ.
היא הגשר של הפער בין איך שנראה לנו שהחיים צריכים להראות ואיך שהם נראים. זו האינטואיציה המשיחית שיש בכול אחד לפרוץ את הגבולות של האשליה ולהתהלך ברגש בבית אלוהים. אז מי מגביל אותנו?. או מה מגביל אותנו?. מערכות של התניות מוטעות ששמענו או אספנו על הדרך, זה לא האינסטיקט העמוק שלנו. הטבע העמוק שבתוכנו יודע שהוא ביטוי של אלוהות ושכול שעליו להביא לביטוי הוא את קרני האורה הברכה השלום השלווה והנתינה שמצויה באיכויות של האנרגיה הזו המכונה אלוהים אלוהות שכינה.
אז מתי רגע הגאולה?, הרגע היה לא הרגשתם?. וגם הרגע. הוא לא התחיל אף פעם כי אין לו התחלה ואין לו סוף. אנו רק צריכים לקרוא לבורא לפעול בשמנו. כמו להוריד סכר של אגו ולהיאבד בשתף זרימה של מים רבים. אמן.
