אני רוצה לשתף אתכם במחשבות אודות טבענו המיוחד האנושי, יתרונות וחסרונות. ולשאול שאלה האם אנו ממצאים את היתרון שלנו האמתי והמיוחד כבני אדם.
אז בתור התחלה נניח את ההנחה שזה שיש לנו יתרון אחד המעניק לנו משמעות על מול כל מחשב על אחר בעולם, לא אומר שאנו משתמשים בו נכון. היתרון אם לא ניחשתם נכון עד עכשיו הוא שאנחנו יכולים להרגיש.
נסו לחשוב אם הייתם צריכים ליצור בהנדסה לאחור מערכת המסוגלת להרגיש..
א מה הייתם מגדירים לה כמטרה?, תרגישי וזהו? כאב, שמחה אושר, תשוקה, שאיפה, עצב, געגוע… רשימת מכולת של רגשות ואבחנות וזה הכול… או שהייתה איזה מטרה או יעוד ליכולת הזו?.
ב איך הייתם נגשים לזה בכלל? מהם אותם רגשות ותחושות שזורמות בנו בכל רגע נתון?, איך הינו מכמתים את זה לנתונים ואינפורמציה למערכת של נתונים יבשים הכי חכמה שלא תהיה?.
אוקי אז המחשב שלנו בראש יותר מתקדם מכל מחשב על כי יש פעולות (רגשות) שרק הוא יכול ונראה ככה שיהיה לפחות מסוגל לעשות (להרגיש) יופי אז אנחנו יותר טובים, אך האם זה מספיק העובדה שיש לנו יכולות יותר מתקדמות ועמוקות כדי להתהדר בכך שאנו חוד חנית האבולוציה ושהמוח האנושי מסוגל לכל כך הרבה שאין עדיין יכולת להעתיק את תפקודו למחשב על?.
נדמה שהתשובה על כך היא עדיין שלא, כי זה לא רק היכולת והפונקציה האנושית להיות בן אנוש מרגיש שהופכת אותנו לבעלי עומק ומשמעות מעבר למכונה אלה כמובן היישום והשימוש הנכון והבנה של מה המטרה שנתנו בנו אותם נימי מידע רגשי.
נסו לדמיין לרגע מחשב על ענק הכי גדול שאתם יכולים המבוסס על חוות שרתים הכי מתקדמים בעולם המריץ בתוכו תכנית ש'יורדת על עצמו'. אין לי מספיק שרתים, אני לא מספיק שווה, אם רק היה לי עוד זיכרון, איזה זבל אני, לא מגיע לי להצליח לפתור את הבעיות.. וכיו', מה הייתם חושבים על מטרה של תכנית כזו האם היה מתקבל על הדעת להריץ תכנית כזו במחשב על שכזה?. כל אחד פשוט לא היה רואה את התועלת בכך.
זו דוגמה להשתמש במטאפורה של מחשב העל כדי להבין שלהריץ תכנית צריכה להיות מטרה אחרת זה נראה מקסימום מטרה של מישהו אחר… וירוס המעוניין להפיל את השרתים.
אז יצאנו מנקודת הנחה שלנו יש מחשב על יותר מתקדם מכל מחשב בעולם עד לרגע זה המסוגל להפעיל תכנית ששום מחשב אחר בעולם לא מסוגל שנקראת להרגיש, זה משהו אנושי שייחודי לבני אדם חיות וכל קיום אינטליגנטי שאינו מלאכותי, במידה מסוימת אפילו צמחים מרגישים משהו.
זה לא מספיק משכנע אותי שאנחנו פועלים נכון בגלל שיש לנו יתרון ויכולת נבדלת מהמלאכותי הקר המכונה. אפילו בדוגמא מקודם בהרבה אחוזים מהזמן אנו מריצים תכנית המבוססת מהיתרון הזה בראש שלנו שעושה את מה שכולם היינו חושבים כווירוס אם מחשב היה עושה ויורדים על עצמנו ועל מה שאנו באמת שווים רק אנו יכולים לעשות זאת בגלל שיש לנו תחושות ורגשות.
אז איך נהנים מהיתרון הזה וכיצד מנצלים נכון את היכולת הזו המייחדת אותנו כל כך?.
כאן צריכים לקחת בחשבון את השאלה הראשונה בתחילת המאמר האם ישנה איזו מטרה או יעוד ליתרון הזה ולאפשרות הזו שלנו לחוש להרגיש לגעת בעצמנו ובאחר. מה אתם חושבים?. מה יכולה להיות המטרה?.
מה העולם הכי זקוק היום?. בדיוק לזה לשימוש הנכון ביתרון שלנו כיצורים המסוגלים להרגיש זה את זה, להרגיש כאב של עצמנו ושל אחרים ולמצוא דרכים לסלק את הסבל. (סלב וסבל אותם אותיות מעניין). נשמע בודהיסטי, נכון!. לעזור לעצמנו ולאחרים להגיע להארה ולהתרחק מסבל. בגלל זה אנחנו הופכים צב אם אנחנו מוצאים שהוא שוכב על הגב. אף מכונה שלא תקבל פקודה ברורה לעשות זאת לא תחשוב על כך אפילו.
Compassion is the name of the game.
אז בואו נסכם. את התכניות שיורדות על עצמנו שאנו מריצים במחשב העל היותר מתוחכם מכל טכנולוגיה עדכנית ברגע זה, אנו מבטלים אחת ולתמיד. אין שום הגיון ושום מטרה מקדמת בלעשות זאת ובמבט קר שמדמיינים מחשב עושה זאת ואומר לעצמו אין לי מספיק פיקסלים התמונה שלי לא חדה מספיק למה explorer עדיף פירפוקס… זה אידיוטי. באופן קבוע לא מריצים תכניות כאלו באופן אנושי קורה שאנו לא מרוצים עצובים וחווים רגשות שלילים זה בסדר גמור זה אנושי. זה יתרון.
ובאמת את היתרון למקסם לכך שאנו מפעילים הבחנה פשוטה של 0 או 1 האם זה אוהב? האם זה אכפתי?.. ולחפש איך להרגיש יותר compassion … זה מגדיל בנו משהו עמוק שקשה לתאר במילים ומחבר אותנו עם טבענו האנושי לפעול על מנת לקדם ולהפחית את הסבל שמסביבנו ובתוכנו.
העולם יכול להיות טוב יותר כי הוא מורכב מאתנו וכאשר אנו מתקדמים לעבר אותו טוב יותר העולם מתקדם איתנו.
זו קדמה. וזו גם קרמה.
ועד שלא תופיע טכנולוגיה שמסוגלת לעשות בדיוק את זה יש לנו יתרון בזירה עסקית אנושית טכנולוגית. יאללה תעשו טוב זה מרגיש טוב.
